איך אפשר לדעת שהילד שלך נקלע למצוקה נפשית?
מתי צריך לפנות לעזרה? איך יודעים למי לפנות? האם אלו בעיות שאפשר לפתור אותם?
חיים, בחור מתוק שעלה לפני שנה לישיבה גדולה מצויינת החל להתנהג "מוזר"… אימו היתה הראשונה שהבחינה שמשהו במתבגר שלה מתחיל להשתנות ולהדליק נורות אדומות… מבחור רגוע עם שגרה יומית קבועה ומסודרת, הוא הפך לבחור "על קוצים", מתעורר מוקדם ולא מסוגל לשבת במנוחה, נוטל ידיים שוב ושוב ובלי סיבה מוגדרת, מתקשה להירדם, אוכל פחות ונראה שקוע בתוך עצמו יותר ויותר. בתחילה היא חשבה שזה תהליך רגיל של מעבר והתאקלמות בישיבה החדשה, אבל כשעברו כמה חודשים והמצב רק נהיה יותר גרוע, היא הבינה שמשהו לא טוב עובר על המתבגר והיא חייבת לפנות לגרום מקצועי.
זהו סיפור קלאסי אחד מתוך אלפי מקרים שהגיעו לשולחנו של הרב אליהו דורדק, ובסיעתא דשמיא גם הסיפור הזה הסתיים בהפי אנד ולאחר סדרת טיפולים הבחור חזר לעצמו, נרגע והתקפי החרדות שלו הלכו ופחתו עד שהפסיקו לגמרי.
אבל לפני הכל – האם יש איבחון לבעיות האלו? שמעתי על "O.C.D". מה זה בכלל? ואיך מזהים אותו?
ישבנו לפגישה עם הרב אליהו דורדק מומחה להפרעות O.C.D. וחרדה אצל בני נוער, כדי שישפוך אור על הנושא "מצוקה נפשית" בקרב ילדים ומתבגרים.
"זו שאלה מצויינת כי פעמים רבות הסימנים מתעתעים ואינם חד משמעיים, במיוחד אם הילד מנסה להסתיר או שהוא בעצמו לא מודע לכך שההתנהגות שלו נובעת מקושי". אומר הרב אליהו.
אלו סימנים אמורים להדליק נורה אדומה אצל הורים ויש חשש שהילד שלהם במצוקה?
"דבר ראשון, אני רוצה להגיד כל הכבוד להורים שעוקבים אחרי הילד שלהם ולוקחים אחריות על מה שקורה איתו.
גורם הזמן בנושא של מצוקה נפשית הוא גורם משמעותי ביותר, כי המצב יכול להידרדר ח"ו, והעזרה הגדולה ביותר שהורה יכול לתת לילד שלו זה להתייחס למצבו, ולנסות למצוא את הדרך לעזור".
אז מה יכול להדליק נורה אדומה?
כל התנהגות שנראית לכם חריגה לאופי הילד, וחריגה לבני גילו – זו נורה אדומה! ואני קורא מכאן להורים: אל תתעלמו מהאינטואיציות ההוריות שלכם! אתם מרגישים את הילד ויכולים לזהות שמשהו עובר עליו ומתי הוא זקוק לעזרה.
למשל?
דוגמא אחת: "פתאום הוא מתחיל להתפלל מלא זמן". כולם בטוחים שהילד התבגר ומחפש להיות יותר רציני. אבל ייתכן, שהוא פשוט לא מצליח להתפלל באופן נורמלי, הוא "נתקע" באמירת מילים או קטעים שוב ושוב, כמו שמוזכר בגמרא (ברכות לג: "שמע, שמע"). הוא מפחד שלא אמר את המילים בצורה נכונה. הוא יוצא מותש מהתפילה, מפסיד ארוחת בוקר ועוד. כל סדר היום שלו משתבש באיצטלא של "צדקות יתירה", ובאמת אלו מעשיים כפייתיים שדורשים טיפול.
מה עוד יכול לאותת להורים שיש כאן משהו שמצריך פנייה לאיש מקצוע?
לפעמים נדמה להורים שהילד מתחיל להשתנות, הם חושבים שזה חלק מתסמיני גיל ההתבגרות. אמנם, הוא נהפך לילד שקט, יותר מופנם, מעדיף קריאת ספרים או אולי משחקים דיגיטליים ופחות מעונין לצאת ולהיפגש עם חברים. הוא טוען ש"חברים לא מעניינים אותו ומשעמם לו", אבל אם ממשיכים להתעניין לעומק – מתגלים דברים אחרים לגמרי… אולי הוא מרגיש שכולם מסתכלים עליו ובוחנים אותו והוא לא מסוגל לעמוד במבוכה? אם זה מוגזם, זה יכול להיות סימן לתופעה של "חרדה חברתית".
הנה דוגמה נוספת למשהו שיכול לעורר חשד: לפעמים רואים ילד שקם מאוחר, לא מניח תפילין, רק סמוך לשקיעה הוא מניח במהירות את התפילין, ממלמל כמה פסוקים ומוריד אותם. ההורים חוששים שהילד מתחיל להתרשל, שהנחת תפילין כבר לא מעניינת אותו, ואולי הוא מתעצל?
באמת צריך לדאוג! אבל בגלל סיבה אחרת, והיא מפתיעה אבל מציאותית לגמרי: הבחור כל כך לחוץ להניח את התפילין בצורה הנכונה, בדיוק אבל בדיוק במקום הנכון בראש – ולכן הוא דוחה את זה כמה שאפשר, עד לסמוך לשקיעה. כל ההסתכלות במראה, ובדיקה עם חברים לא מועילה לו. והוא נשאר בלחץ.
עוד נושא טעון שמצוי בגיל הזה הוא הנושא של 'שמירת העיניים', מציין הרב אליהו: "יש מתבגרים ומבוגרים שמתקשים במיוחד בנושא הזה, הם לא מסוגלים להפסיק להתעסק בזה, זה רודף אותם, מפריע להם בכל מהלך היום ומכניס אותם למחשבות שליליות על עצמם.
והאבסורד הגדול: מרוב שהנושא הזה מלחיץ את המתבגר, הוא רק מתעסק בו יותר ויותר. אולם, זו בעיה שעם טכניקה מסודרת אפשר ללמד איך להשתחרר מהמערבולת הכובלת הזאת".
דוגמאות נוספות ונפוצות לחרדה שמובילה לOCD:
"עוד התנהגות שאפשר לראות הרבה בגיל ההתבגרות: נער שעל כל דבר שואל, חוקר, לא מוכן לקבל דעות שונות ובסוף מחמיר על עצמו בכל דבר ודבר. גם כשהנושא רחוק מהצורך בהחמרה וכולם חושבים שמדובר בצִדקות יתר, ביראת שמים מירבית, כשלמעשה מדובר בחרדה קלאסית שמתלבשת על הנושא של חומרות, (נערוויין)".