חיי החברה בבית הספר הם מאתגרים מאוד, הרצון שלנו כהורים זה לראות את הילד מצליח ונהנה ללכת לבית הספר ולפעילויות חברתיות,
אבל לילדים רבים הדבר הזה לא כל כך פשוט והם נתקלים בקשיים, בדחייה ואפילו בחרם, דבר שיכול לצלק ולהשפיע עליהם לכל החיים.
החובה שלנו זה למצוא את הדרך לעזור לילד להשתלב בכיתה ולהרגיש חלק מהחברה. אבל איך עושים את זה?
כדי לדעת מה אנחנו, ההורים, יכולים לעשות כדי לעזור לילד, ישבנו לשיחה מעמיקה עם מינה קורשון- מאמנת רגשית חברתית בתהליך של SEL (למידה רגשית חברתית)
עם "ארגז כלים" עשיר CBT, NLP) , דמיון מודרך, קלפים השלכתיים, ספרותרפיה ועוד…)
כדי להבין באילו בעיות אפשר לטפל האם כדאי לשלב את הצוות בטיפול ומתי צריך לגשת לאנשי מקצוע חיצוניים.
דבר ראשון ניסינו להבין האם יש בכלל טעם לגשת לטיפול?
אולי זה תלוי אופי? משהו מולד?
השאלה העקרונית הזו מהדהדת אצל הורים רבים שפוגשים בבעיה אצל הילד והם תוהים, אולי אי אפשר בכלל לטפל בזה?
האם אכן יש צורך בטיפול אצל ילדים שהאופי שלהם הוא ביישני ומסוגר והם נמצאים תמיד בפינה, ולא מתערבים בנעשה בחברה?
"אין ספק שיש הבדלים באופי וביכולות בין ילדה אחת לשניה" מפרטת מינה "יש ילדות שקטות שלא צריכות להיות במרכז החברה,
זה לא תואם את האופי שלהן. להן יהיה נחמד להיות בצד עם כמה חברות טובות. אין מטרה להכריח כל אחת ואחת להיות מהמובילות בחברה.
אבל אם ילדה נמצאת כל הזמן בצד ולבד, גם אם נדמה שזה האופי שלה, היא בכל אופן סובלת,
כי כל ילדה רוצה להיות מקובלת ולהרגיש אהובה ולחוות את הקשרים הטובים עם החברה של בני גילה.
כאשר הילדה תמיד ללא חברות זה גורם לה להרגיש דחויה, זה עלול ליצור שריטה ואפילו צלקת שהיא תיקח הלאה להמשך החיים
ולבסוף זה יהיה נוכח שם, בקשרים העתידיים שלה.
חוסר הביטחון שלה מול החברה יעלה בכל פעם שהיא תהיה זקוקה לכישורים חברתיים.
זה יפריע לה בקשרים בעבודה ויכול להקשות עליה להצליח בעבודה, וזה עלול לפגוש אותה אפילו בקשרים זוגיים.
"אבל זה נראה שטוב לה" תאמר לך האמא
"כן, יכול להיות שזה נראה שהיא בסדר עם זה" מסכימה מינה "אבל גם אם בהתחלה נדמה שהיא מסתדרת עם השקט שלה,
בהמשך, היא כבר לא תצליח להכיל את הבדידות ובינתיים הבעיה מתקבעת ויש לזה השלכות מאד שליליות שהיא תגרור איתה.
ולכן חשוב מאוד להבדיל בין ביישנות שגורמת לילדה להסתפק בחברה אחת אבל משמעותית,
לבין חוסר יכולת ליצור אינטראקציה חברתית שגורמת לילדה לרצות חברות אבל לא להצליח להשיג"
איך אפשר להבדיל בין השניים?
"חשוב לעקוב אחרי הילדה ולראות אם היא שמחה ומרוצה או שאולי היא סובלת מאחד או יותר מהדברים הבאים:
- לא רוצה ללכת לבית ספר,
- חוזרת עצובה הביתה,
- אין לה מוטיבציה להכין שיעורים ,
- מסרבת להצטרף לארוחה או שהיא לא אוכלת,
- היא לא מזמינה חברות ולא הולכת לחברות,
- לא משתתפת במסיבות יום הולדת
- נמנעת מאירועים חברתיים
- יש שינוי בהרגלים שלה
- אם קשה לה להירדם
- היא לא רוצה לקום בבוקר
במידה ומגלים שהילדה סובלת כדאי לגשת לטיפול" מסכמת מינה
"הייתה אצלי ילדה שמגיל שלוש עד גיל עשר וחצי לא הצליחה לתקשר בחברה,
גם בגן וגם בבית ספר ואפילו בבית היה לה קשה, ההורים כל הזמן שומעים תלונות מבית הספר
ובבית הם רואים שהילדה כל הזמן כועסת ולא מסתדרת אז הם חושבים שזו הילדה והם לא פנו לעזרה.
עד שבכיתה ה' המורה, שהייתה מספיק ערנית ואכפתית הפנתה את ההורים לפנות לטיפול מקצועי. הילדה הגיעה אלי.
ההתחלה לא הייתה פשוטה, היא הגיעה בתחושה של "מינוס" כבר שנים רבות היא חווה דחייה מצד החברה
והיא הייתה צריכה לעבור תהליך עמוק. דבר ראשון עבדנו על האמונה שלה בעצמה -שתאמין שבאמת אפשר לשנות את המציאות,
בשביל זה נתתי לה משימות שהיא הייתה מסוגלת לעמוד בהן, כדי שהיא תתחיל לחוות הצלחה ותתחיל להאמין ביכולות שלה .
במקביל נתתי הדרכה גם לאמא איך להגיב לה ולהתייחס בבית, עירבתי גם את המחנכת כדי לתת לילדה חוויות אחרות בכיתה,
חוויות בונות של הצלחה, היכולת לעבוד בכוחות משולבים מאפשרת עבודה מהירה יותר ועמוקה יותר.
וברוך השם, לאחר עבודה מאומצת בכל הזירות, הכל השתנה לטובה גם בכיתה וגם בבית,
ביחד העלינו לה את הדימוי העצמי והביטחון העצמי עד שהמחנכת אמרה שלילדה יש ביטחון עצמי בשחקים" היא מחייכת …
